החלטה בתיק ב"ש 090725/05

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו-הריסה מינהלי, אשר הוצא בעניינה של המבקשת, הגב' נדיה כהן. המדובר בתוספת בנייה בשטח כולל של 10 מ"ר, המצויה בצידו המזרחי של בית-מגורים הבנוי ברח' צלע דרום 1, הרצליה.

בתאריך 21.12.2004 הוצא צו שיפוטי להפסקת עבודות הבנייה במקרקעין, ובעקבותיו הוצא        צו-הריסה מינהלי החתום על-ידי הגב' יעל גרמן, יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה הרצליה.

המבקשת פנתה לבית-המשפט לעניינים מקומיים, בתאריך 22.2.2005, וביקשה לעכב את ביצוע צו-ההריסה המינהלי. למחרת היום ניתנה החלטתו של בית-המשפט דלמטה, אשר דחה את הבקשה ואישר את ביצוע ההריסה.

עם קבלת ההחלטה, הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי, ומפאת הדחיפות שבדבר, טרם פורטו נימוקי הערעור.

בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של צו-ההריסה המינהלי, כאשר הנימוק העיקרי העומד ביסודה הוא כי בכוונת המבקשת להגיש בקשה לקבלת היתר-בנייה, המבוססת על זכויות בנייה הקיימות בנכס.

עוד נטען, כי מבדיקה שנערכה עולה כי ניתן לאשר במקום תוספת בנייה של 40 מ"ר, בעוד שהחריגה במקרה דנן מסתכמת ב-10 מ"ר בלבד. בנסיבות אלה, סבור עו"ד יובל גרין, בא-כוח המבקשת, כי יש מקום לעכב את ביצוע צו-ההריסה המינהלי ולאפשר קבלת היתר-בנייה, אשר יכשיר בדיעבד את התוספת שנבנתה.

בא-כוח המשיבה, עוה"ד אייל רייך, טען כי אין זה בסמכותו של בית-המשפט להתערב              בצו-ההריסה המינהלי, אלא אם מדובר בבנייה שנעשתה כדין או שביצוע צו-ההריסה "אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת" ( סעיף 238א(ח) לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965).

מאחר שבמקרה דנן תוספת הבנייה לא נעשתה כדין, ואין מתקיימת החלופה השנייה שבסעיף, אין סמכות לבית-המשפט לעכב את ביצועו של צו-ההריסה המינהלי.

עו"ד רייך טען עוד כי תחילתו של הליך רישוי אינה מהווה עילה למניעת ביצועו של צו-ההריסה המינהלי. משמעות קבלת הבקשה, הינה העברת מסר לפיו בנייה בלתי-חוקית הינה דבר של מה בכך, ואינה מצדיקה את הריסת המבנה הבלתי-חוקי, בדרך הקבועה ב סעיף 238א לחוק התיכנון והבנייה. בכך, יש משום פגיעה באותם אזרחים הפועלים על-פי החוק וטורחים לקבל היתר, טרם שהחלו בביצוע הבנייה.

יצויין, כי בא-כוח המשיבה הפנה את תשומת-לב בית-המשפט לתיקון שחל ב- סעיף 238א(ח) הנ"ל, ולפיו הושמטו המילים "לא יתלה" מאותו סעיף, כך שלגישתו, הסעיף מכוון כיום אך ורק לביטול צו-ההריסה המינהלי ולא להתלייתו.

בהתייחסו לטיעון זה, גרס בא-כוח המשיבה כי התיקון נועד לצמצם את סמכותו של בית-המשפט ולא להרחיבה, כפי שטוען עו"ד גרין.

מבלי להידרש למשמעותו של התיקון ב סעיף 238א(ח) לחוק התיכנון והבנייה, נראה כי              בית-המשפט העליון הכיר באפשרות לעכב ביצוע צו-הריסה מינהלי, כאשר האפשרות לקבלת היתר-בנייה מצויה בהישג-יד (ראו לעניין זה: רע"פ 1498/00 מחמד קואסמה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה ירושלים, תק-על 2000(1), 869; ו- רע"פ 11196/04 מרדכי עזיזיאן נ' רון חולדאי, יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה תל-אביב (טרם פורסם)).

אכן, יש לגנות כל מעשה שנועד לקבוע עובדות מוגמרות בדרך של בנייה בלתי-חוקית, מבלי לפעול לקבלת היתר כדין.

על בתי-המשפט לעודד הליכה בתלם בהתאם לתוואי שנקבע ב חוק התיכנון והבנייה, ושלא לתת יד לבנייה בלתי-חוקית.

לפיכך, יש טעם בדברי בא-כוח המשיבה, כי אין לעכב ביצוע צו-הריסה מינהלי, אלא בנסיבות חריגות, כמפורט ב סעיף 238א(ח) לחוק התיכנון והבנייה.

ואולם, ייתכנו מצבים בהם ניתן לתקן בדיעבד את המעוות, ולהכשיר את הבנייה הבלתי-חוקית בדרך של קבלת היתר מאת הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה.

כאשר האפשרות לקבלת ההיתר הינה בגדר קרוב לודאי, נראה כי אין טעם לבצע, באורח מיידי, את צו-ההריסה המינהלי, ויש ליתן שהות בידי מי שהקים את המבנה להשלים ההליכים לקבלת ההיתר.

השיקול העומד ביסוד גישה זו, הינו למנוע ביצוע צעד בלתי-הפיך, היינו הריסת המבנה, שעה שניתן לצפות כי, בתוך פרק-זמן קצר יחסית, יינתן היתר-בנייה לגבי אותו מבנה.

במקרה דנן, טרם היה סיפק בידי המבקשת להגיש בקשה לקבלת היתר, לנוכח הזמן הקצר שחלף מאז הוצאת צו-ההריסה המינהלי ועד לדיונים שהתקיימו בפני הערכאות השיפוטיות השונות.